הקיבוץסיפורי חבריםפחד


פחד

נער הייתי, כבן שש-עשרה בקושי, ולילה אחד אני מוצא את עצמי יושב בעמדה בקצה המשק ושומר, "גיבור" צעיר, לבד עם רובה ביד אחראי יחידי, לפחות בקטע זה על בטחונו של כל המשק. 
לא רחוק, פחות מקילומטר, כפר האויבים שעד אתמול היו שכנים, קול נביחות הכלבים, שיעול של איזה זקן או מעשן כבד, לאט לאט נכנסים לעומק הלילה, השקט מתגבר, הקור מתחיל להתחזק ו... הפחד מתגנב בנחישות בלתי ניתנת לשליטה.

עם התגברות הרוח השמיעה מתכהה והמתח מתחזק, פתאום משהו זז משמאל, אני מפחד להציץ אפילו, מהדק סביבי את ה"שינל" מפני הקור ומקשיב מתוח, פתאום שוב תזוזה משמאל, אני לא מביט, וכך, כל פעם שהרוח מתחזקת מעט זז לו האלמוני משמאל, אחרי כמה פעמים אני אוזר עוז ומסתכל לאט לאט שמאלה... הכתפייה של ה"שינל" המשוחררת מהכפתור מתרוממת וצונחת.....
 
עמוס.
חזרה לראש הדף