הקיבוץסיפורי חבריםצבעים – פנטסיה


צבעים – פנטסיה

 הפעם זה חייב להצליח! כך חשב דמיאן כאשר דימה לעצמו את אשר עשוי להתרחש בשעות הקרובות. הוא ניסה זאת פעמים רבות אך זה לא עלה בידו. דבר מה כנראה היה חסר. מה בדיוק הוא לא ידע. הכל נראה מושלם. אפילו מזג האויר השרה אוירה של אופטימיות. מבעד לחלון חדרו קרניים ראשונות של שמש סתוית רכה. על כן הציור מונח היה הבד מתוח על מסגרתו, מצפה למגע התובעני של המכחול , לריחות המשכרים של הצבעים.
גם דמיאן בדרכו המיוחדת היה מתוח בציפיה דרוכה לבאות. הוא האמין שהפעם זה יקרה. בכל ישותו רצה זאת.
 
הוא אחז  בפאלטה למודת שכבות רבות של צבעים יבשים. זו אחר זו פתח את השפופרות השמנות ובלחיצות חזקות הניח גושים דשנים של צבע. ברישול מסוים עשה זאת בלי להקפיד על מיקום  ועל סדר.
לרגע נראה לו שצבעים אחדים גולשים כאילו מחפשים מקום אחר על הפאלטה. אולם משמיקד את מבטו לא הבחין בתנועה כלשהי. הצבעים נותרו אדישים, אולי אף חוששים מפניו.
עם משיחות המכחול הראשונות נעור גם ההיסוס. מוטב אולי לחזור למחוזות הבטוחים של טרם ידיעה. עדיין אפשר לסגת במחיר של הספק שהיה וישאר.
אבל דמיאן היה נחוש בכוונתו. הוא ידע כל צבע וכל בן-צבע וגוון. הרגיש נוח ובטוח עם כל אחד והם נענו לו והתמסרו למכחולו. אך להניחם על הבד זה על- יד זה או זה על- גבי זה, בחפיפה, בהתמזגות, בכפיפה שקטה או בניגוד מרטיט, הוא לא הצליח.
הוא מוכרח להבין את פשר הדבר, לגלות את סוד ההרמוניה, וזה יודעים, כך הוא חש, רק הצבעים עצמם.
 
בהתרגשות מחודשת המשיך דמיאן במלאכה, בוטח ביכולתו להגיע אל הידיעה הנכספת. הוא עבד בתנועות נמרצות ובלתי נשלטות. הבד הלך והתכסה בכתמי צבע ללא תוכנית או מטרה.
אור חזק של שמיים נקיים שטף את החדר, אך דמיאן מרוכז בתכלית העשיה לא היה מודע לשינויים בסביבתו.
גם בפרוץ ההתגלות לא הבחין בתחילה, למרות  שלכך הוא ציפה. עיניו קלטו את הדבר לפתע. אט אט, החלו כתמי הצבע לנוע, בתנועה כמעט בלתי מורגשת, מבקשים את מקומם הנכון על הבד.
 
דמיאן הניח את מכחולו וצפה במתרחש באי נוחות ובחרדה קלה. החוויה היתה מרגשת ומסעירה. בקושי רב הכריח את עצמו לנסות להבין את שפת הצבעים בתנועתם. ניגודים והשלמות נוצרו והתחלפו ללא הרף בקומפוזיציה משתנה.
בהתרגשות גוברת והולכת ראה דמיאן את אשר התחולל על הבד. כמה זמן זה נמשך? מתי פסקה התנועה? אינו יכול לקבוע בוודאות . תחושת הקלה אפפה אותו. נינוח ושליו התבונן בתמונה שלפניו. היא היתה מושלמת בצבעוניות  מאוזנת והרמונית.
עוד דקות ארוכות היה דמיאן מחובר אל התמונה. קולט ומעכל את המראה ואת משמעותו. עכשיו הוא יודע. לא יכול להסביר למה ואיך אבל כן, עכשיו הוא מבין ושלם עם ידיעתו.
 
הצבעים נמוגו לאיטם. על כן הציור נותר הבד רפה ומדובלל על מסגרתו. דמיאן הביט בו בחיוך מוזר. הוא היה נפעם מעוצמת התובנות שהתנסחו בראשו רודפות זו את זו חדות וברורות. לא היה כתב ולא צליל אך דמיאן  ראה וגם שמע אותן בבירור:
 
"ליצירה יש חיים בחיפוש המתמיד אחר דרכים ומשמעויות ."
 

"אם פעם יגלו הציירים את  הסוד של הצבעים וצרופי הצבעים , לא יהיו עוד חיים  לציור"

 

ביום שיגלו הסופרים את הסוד של המילים וצרופי המילים , יבוא קיצה של הספרות."

 

"אם יצליחו לתאר את שלא ניתן לתאור , תמות גם הפנטסיה ואתה תגוע היצירה.

חזרה לראש הדף