הקיבוץסיפורי חבריםהטרקטור - סוכות תשס"ז


הטרקטור - סוכות תשס"ז

במפעל הציוני היו שותפים רבים,  גדולים יותר וגדולים פחות.
כאלה שעשו המון וכאלו שעסקו בקטנות.
כאלו שהיו מפורסמים מאד
ואלו שצנעתם דחקה אותם מהכותרות.
היו חלוצים והיו חלוצות
ומאוחר יותר גם עליות גדולות.
 

 
היה בן גוריון והיתה לנו גולדה
ושרת וגם חנקין ואליעזר בן יהודה
היה לנו הרצל, שחזה את הכל.
ומונטיפיורי ורוטשילד, שתרמו בגדול.
והיו עוד שמות שכולם ידועים
ומי שיחפש טוב, ימצא אותם בספרים.
 
והיו גם אנשים פשוטים ופחות ידועים.
הם הקימו מושבות, הם בנו מושבים
 והמציאו מין חיה מוזרה שקראו לה קיבוצים.
הם פיתחו חקלאות מהטובות שבתבל
עם שלל גידולים לתפארת ישראל
וגם תעשיה קמה בארץ, מהטובות בעולם
אכן גאווה לכולם.
 
ואחרי שסקרתי בזריזות את בניית ציון
נזכרתי במישהו, שלדעתי הוא במקום הראשון.
הוא לא מדבר וגם לא מביע רגשות,
לכן אייצג אותו, ואבקש ממנו רשות
להביע כאן תודה גדולה
למי שעשה את מירב המלאכה.
 
הוא הזיז כאן הרים ופתח צירים.
והא סיקל אבנים וסלל גם כבישים.
הוא זרע, הוא קצר ועשה כל דבר
בקיץ, בחורף, מעולם לא נשבר.
הוא יקיר ישראל
גם אם פרס מעולם לא קיבל.
הוא לא התלונן וגם לא בכה.
רק עבד ועבד והתמיד במלאכה.
 
ועכשיו לאחר שהצגתי את מעשיו,
אחשוף כאן מיד את זה השובב:
מדובר פה בטרקטור, עם מנוע וגיר
שבלעדיו לא זז כאן כלום, וחקלאות – הס מלהזכיר.
ג'ון דיר, קייס, פרגוסון, פיאט, אוליבר, ולטרה
ואם את מישהו שכחתי, אז אני קצת בצרה.
 
כי לכולם כאן בעסק יש מקום של כבוד
וכולם כאן תרמו בבניית החלום.
עם מנוע של דיזל וארבעה גלגלים
הם יצרו כאן עובדות, שלא ניתן להעלים.
אז עלו על הטרקטור, גדולי האומה
ותנו לו כבוד בזאת הבמה.
כבוד שמגיע לזה הגואל
כן, זהו הטרקטור, בונה ישראל.

חזרה לראש הדף