הקיבוץסיפורי חבריםהתנים שבו?


התנים שבו?

בילדותי גרתי במורדותיו הצפוניים של הכרמל,בתים היו מעט (אם רצית לזרוק סיכה על בית היית צריך ללכת הרבה). בלילות לפעמים ,אם הייתי במקרה ער, שמעתי יללות תנים מרחוק,קצת פחדתי, אבל ספון במחיצת ההורים נשארתי רגוע.    לימים ביליתי חופשת קיץ אצל דוד בקיבוץ בעמק. לילה ראשון בחדר לבד, חדר שהוקצה לי בפאתי הקיבוץ. עוד אני נרגש,ילד בן תשע פלוס מינוס, "גיבור"  נסער מכל חוויות היום, נסיעה בפעם הראשונה ברכבת העמק, מפגש ראשון עם פרות, מקרוב. מראה העמק המשתרע לרגלי הקבוץ, הגלבוע ממול, גבעת המורה מאחור. עולם שלם חדש עבורי, ילד שחי בעיר, כמו שאמרתי, מלא חוויות, עייף מהיום הארוך שלא כהרגלי, ולאט לאט השינה זוחלת  לתוכי, ולפתע צמרמורת תופשת אותי לאורך כל גופי לשמע יללת תנים כה קרובה, כאילו מתחת לחלוני. פחד עז תפש אותי. לא שלא ידעתי מה זה, אלא שזו פעם ראשונה לבד ועוד כה קרוב......לימים כשכבר הייתי בקיבוץ, שומע הייתי את התנים בלילות אבל כבר גדול ו..רגיל.
 
עם הזמן, כשהחקלאים השתמשו ברעלים כנגד מזיקים למיניהם, התמעטו התנים מהרעלה לא מכוונת...... עד שנעלמו יללותיהם כליל.    עם הזמן למדו  החקלאים שלא להשתמש ברעלים ועם זה המודעות לשמירה על בעלי החיים למיניהם,  החלה שוב יללת התנים להשמע בלילות  ואפילו התגברה. היום נעימה לנו ה'שירה', ואולי אפילו  אני מצפה ולא נרדם  מבלי לשומעם.
חזרה לראש הדף