לזכרםחברים יהושע אוטין ז"ל


12.10.1940 - 15.6.1977
yehoshua utin

יהושע ומוות, שני דברים אשר הנפש מסרבת לקשר ביניהם.
אין ברצוני להשתמש במונח אבידה, שהרי הנני בוכה על חבר שהלך מבלי שוב ולא על אבידה.
יודע אני שכלום לא יחזירך אלינו, אפילו לא בכיים של אלף ילדים רכים ותמימים אשר טרם הספיקו לחטוא בעולמנו זה.


על אף עובדה אכזרית שכזאת נוטה אני להאמין שמעדיף הייתי להיות שרוי בעולם שכזה מאשר להיות נושא להספדים.
ואצל מי מאיתנו החיים, חסר הרצון להיות. מי מאיתנו לא מאמין שמחר הכול יהיה בסדר.

כאשר שמעתי שנפגעת טרם עיקלתי את חומרת מצבך. מספר ימים לאחר מכן ביקרתי אותך בבית החולים,
נעשה לי רע, אולם התעודדתי באשליה אודות היום בו אשוב לבקרך בבית החולים,
ואז כבר תוכל לשבת ולדבר וכשבונבוניירה חוצה בינינו נשב ונפטפט אודות הימים הנוראים ההם.

מאז לא זכיתי לשוב ולראותך, כעת חוצצים בינינו שמים וארץ ולא בונבוניירה.

עדיין חקוקות בראשי מספר תמונות כאילו הבזקו לפני יובלות, כביכול.
האחת טיול עין גדי:
הקבוצה מתארגנת לקראת הליכה אל המפלים ואילו אתה מוציא לך בנחת מספר כלים ומתעסק בגלגל מפונצ'ר.
אנו חוזרים ורואים שהעניין סודר, הפנצ'ר מתוקן, הגלגל מנופח וקבוע במקומו, ארגז הכלים נעול
כאילו לא קרה כלום ואתה מסכם במילה המפורסמת אשר נהגת להגות כאשר חיוך על פנייך: "דליקטס".

תמונה אחרת – לאחר יום ארוך ומפרך של איסוף תפוחי אדמה בשעות הערב המאוחרות,
אתה עדיין גוחן את מתחת לטריילר ומטפל במעצורים.

אלה הם רק שניים מתוך מספר רב של הבזקים אשר אותם ניתן לבטא במילה אחת ויחידה – מסירות.
אותה מסירות אשר לקחה אותך מאיתנו אל מקום אשר בו רב הנסתר מהגלוי.


זאת לא חוכמה גדולה להלל ולשבח אדם לאחר מותו, אולם זאת אדע: מגיעים לך המון שבחים, אותם צריכים היינו להעלות בפנייך,
בשעה שהיית עדיין איתנו. אם זה בזכות חוש ההומור שלך. לדוגמא: אזכור יום אחד בשעת איסוף תפוחי אדמה
והשעה היא שעת אחר הצהריים מאוחרת, שוכבים היינו שנינו תחת הקומביין ומנסים לחבר שרשרת שנקרעה,
והנה חלפה לידנו קבוצת מלקטות ערביות, הבטת עליהן ומיד לאחר מכן פלטת: "לא צריך קומביין,
תראה איך שהן שמו 'ווינקר' ועקפו אותנו 'דליקטס'", ושוב חזרת למתוח שרשרת כאשר הסיגריה הכבויה תקועה לך
בזווית פיך ואינך מתפנה להדליקה מחדש.


צריכים היינו לשבח אותך שנענית כמעט (וכמעט זה המון) לכל פניית עזרה מצידו של כל אדם אשר פנה וביקש את עזרתך.
אולם אינני יודע עד כמה עשינו זאת, שהרי דרכנו כבני אנוש היא להוכיח "באנושיות" בני אנוש אחרים על דברים שלא יעשו.
אולם כמעט ולא ישמע ציון לשבח אנושי מפינו אלא אם כן ברצוננו להשיג משהו.


יהושע, סוף שכזה לא היה מגיע לך. אני כואב וממורמר, ממורמר ועוד איך, ועד כמה שהדבר יראה מגוחך
דברים שכאלה גורמים לי לשאת את עיני למעלה ולגדף. שהרי קטונתי מלעבור את תחום הקללה.
אני מאמין שאי שם למעלה נמצאת הכתובת לגידוף, והאמן לי, עד כמה שתוכל, המקרה שלך,
הוא הראשון בשורת החטאים שחטאתי, ולכן הנני מרשה לעצמי להמשיך ולחטוא במודע, כאשר עיני רואות עוול שכזה.


אזכור אותך לאורך זמן,
יהי זכרך ברוך.
ניסים.

חזרה לראש הדף