לזכרםחברים חנה פורת ז"ל


12.12.1932 - 14.8.2008
hana porat

חנה נולדה בבירות ב- 12.12.1932 להוריה חיים ולונה דסה.
אחות לשלי הבכורה ולעובדי הצעיר.
אביה יליד סלוניקי - יוון ואמה ילידת יגוסלביה.
אביה היה סוחר בתחום המזון אשר סיים את לימודיו בבית הספר למסחר ושפות.
חנה סיפרה שכילדה אהב אביה לשיר, וכשהיו הולכים לבית הכנסת היה אביה מנעים בזמירותיו לכל האנשים שבאו.

חנה ומשפחתה עלו לארץ בשנת 1935 לחיפה.
בתחילה גרו בבית גדול בן שלוש קומות כל המשפחה המורחבת – סבים הורים דודים וכל הילדים יחד.
המשפחה חיה כ"שבט" קטן - חיים שיתופיים לגמרי. העסקים היו משותפים (חנויות מזון) חיי הבית –
הניקיון הקניות, הבישול והארוחות היו משותפים. אתהשבתות והחגים בילו וחגגו יחד (כ-40 איש) והייתה אווירה מיוחדת.


כשפרצה מלחמת העולם השנייה הפציצו האיטלקים את נמל חיפה, עקב ההפצצות עברה המשפחה לחיות כחצי שנה בפרדס חנה.
עם סיום ההצבעה באו"ם וההחלטה על הקמת מדינת ישראל יצאה חנה להפגין נגד הבריטים אשר היו מגרשים את אוניות המעפילים שניסו להגיע לנמל חיפה.

כשסיימה את בית הספר העממי רצתה חנה לצאת מן הבית וללמוד בבית ספר חקלאי.
הוריה סירבו והודיעו לה כי אם לא תבחר להמשיך ללמוד בבית הספר הרגיל היא יכולה לבחור לצאת לעבוד. וכך בגיל 14 וחצי החלה לעבוד

בתחילה כעוזרת לתופרת (עבודה שלא אהבה) ולאחר מכן כעוזרת לגננת.

באותן שנים גם הלכה לתנועה בתחילה ב'מחנות העולים' ואחר כך עברה ל'שומר הצעיר'
חנה התרשמה מאוד מחיי הקיבוץ והחליטה ללכת 'להגשים'.
החלטה שנחשבה מאוד מהפכנית כי במשפחתה טענו כי רק מי שאין לו משפחה הולך לחיות בקיבוץ.


בהמשך התגייסה עם גרעין 'גבולות' לצבא (המחזור השני של הנח"ל) ובנובמבר 1951 הגיעה לניר יצחק.
את פסח בעלה פגשה בניר יצחק ונישאו ב-16.3.1953.
לחנה ופסח שלושה ילדים עופר יליד 1954, שחר יליד 1959 ורותם ילידת 1963.

כשהגיעה לקיבוץ עבדה במטעים, לאחר מכן בהחלטת הקיבוץ יצאה ללמוד גננות במדרשת אורנים.
עבדה כגננת חמש שנים, ואז עברה לעבוד בחינוך המיוחד, תפקיד שמאד אהבה, במיוחד בהתמודדות והקניית קריאה לילדים שהתקשו לקרוא.


במשך השנים הראשונות בקיבוץ ניגנה באקורדיון, וארגנה ריקודים לחגים.
חנה מאוד אהבה צמחים ועציצים, ויחד עם פסח טיפחה והשרישה מאות עציצים, יחד הם בנו חממה קטנה על יד הבית בה עבדה בשעותיה הפנויות.  


לחנה נכדים רבים: אור של זיוה ועופר, לירון, דרור, נועם וחן של שחר ונילי, זהר ומיקה של רותם ואלכס
נכדיה מילאו תמיד את ליבה באושר גדול.

לקראת גיל 60 עברה לעבוד בקומונה, והקימה את חנות היד שנייה.
בקומונה עבדה על ליום מותה.

יהי זכרה ברוך

חזרה לראש הדף